דברי תורה > חומש דברים > נצבים

תל חי לתורה - פרשת נצבים

ציון בדש

 במסגרת שלל הרעיונות של האמונה היהודית המובאים בפרשה זו, טמון בה גם רעיון התשובה ורעיון הבחירה החפשית, של "הרשות הנתונה", שהוא אבן יסוד בתורתו של עם ישראל.

לקראת סיום הפרשה, מופיע הפסוק:

"העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך (דברים ל יט).

חז"ל אומרים, שלהגיע לעולם התשובה קיימות שתי דרכים:

א.  ישנו מי שמגיע לעולם התשובה תוך הכרה, תוך אמונה, מרצון ובחירה חופשית.

הוא עדיין במיטב שנותיו, לפעמים הוא עדיין באיבו, בשחר ימיו, בגיל הנעורים ובגיל צעיר. כל החושים שלו, המוח, הזיכרון והיכולת שלו, כולם במיטבם. ואזי הוא מגיע למסקנה שהוא רוצה לעלות על דרך התשובה. כל מה שעשה עד כה אינו מוצא חן בעיניו, הוא רוצה לשוב אל מקורותיו, אל שרשיו, אל צור מחצבתו, ולהחזיר עטרה לישנה.

ב.  הדרך השנייה כאשר אינו במיטבו, אינו בנעוריו, אלא כאשר הוא מגיע לערוב ימיו.

מגיעים ימי סגריר, הוא כבר זקן, פורש מכל פעילות, והוא שב, כאשר הנו מרגיש כי רגליו כבר מתקרבות אל האדמה ונפשו מקבלת איתותים מהעולם הבא.

לא פעם בהגיעו לאזכרה בבית העלמין, הוא מגלה כי רבים משמות ידידיו ומכריו ובני משפחתו, כבר רשומים על המצבות והם הגיעו לעולם שכולו טוב. כאן נכנסים הרהורי תשובה אל לבו ואל מוחו, ואזי שב בתשובה לקראת סיום חייו.

הדבר מזכיר את מאמר ר' שמעון בן לקיש (ברכות ה):

כל הרואה שיצרו הרע מתגבר עליו, הדבר הראשון ילך לבית המדרש.

העצה השניה אם חלילה לא ניצח אותו בלימוד תורה, יקרא קריאת "שמע" (קבלת עול מלכות שמים).

ולאלה אשר אין עוזר להם לא לימוד תורה ולא קריאת שמע, יזכירו להם את יום המיתה. יום המיתה אמור להיות המכשיר המשכנע ביותר את האדם לקראת התשובה.

יש לנו, איפוא, שתי דרכים לעולם התשובה, כפי שהזכרנו:

הדרך האחת היא דרך החיים - "ובחרת בחיים". ואילו הדרך השנייה היא הדרך הקרובה ליום המיתה.

קיים הבדל גדול ומהותי בין שתי דרכים אלו.

ראשית כל, היהדות מהללת ומשבחת כל מי שחוזר ליהדות ועדיין כחו במתניו.

אדם כזה, שכל חושיו חדים, בריאים ומתפקדים במיטבם, עליו נאמר:

"...אשרי איש ירא את ה', במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יברך" (תהלים קיב א - ב).

שואלת הגמרא במסכת עבודה זרה (יט):

"אשרי איש" ולא אשרי אשה?! מדוע כאן הדגש על איש? הן גם אשה, אשריה כי יראת ה' היא ובמצותיו חפצה מאד?

אלא הכוונה, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא עדיין איש. כאשר עדיין רגליו נושאות אותו, מוחו עובד כהלכה וכל חושיו בענינים. ולא אדם, אשר עושה זאת כמעט מדלית ברירה, ורק מפחד העונש הצפוי בעולם האמת, נזכר ברגע האחרון ללכת לבית הכנסת ולהתעטף בטלית ולהתעטר בתפילין.

גם זה טוב! אבל חבל, שזה לא במועד. ובענין זה, יפה שעה אחת קודם.

יש הבדל מהותי נוסף בין שני אלה השבים בתשובה:

הראשון, עוד מצליח להציל את ילדיו. הוא מצליח להחיות את נפשות בני ביתו. שכן השב בגיל שלשים או ארבעים, לפני הנשואין, או אחרי נשואיו כשהילדים עדיין קטנים, או לפני שנולדים בכלל ילדים, הרי ברגע שהוא עולה על דרך התורה והמצוות, כל הבית נסחף אחריו. את כולם הוא מעלה במעלות התורה הקדושה.

בעוד מי ששב בתשובה רק לעת זקנה, רק כאשר הוא נשען על מקלותיו, את נפשו הוא אמנם עוד יציל, כי שערי תשובה לא ננעלו ככתוב (תהלים צ ג): "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם".

אולם מה עם ילדיו? מה עם נכדיו?

אלה לא קבלו חנוך יהודי וכדי להציל אותם צריך נס גדול.

שימו לב כעת לפסוק שפתחנו בו:

"העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך..."

כל מי ששב בתשובה - בחיים, כאשר הוא בתחילת חייו.

אבל יש מי שחוזר רק לקראת מותו.

אם כן, איפוא, המסקנה: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך".

זוהי מילת המפתח.

חזור נא, איפוא, בתשובה בדרך הראשונה, כי אז תציל לא רק את נפשך כי אם גם את כל נפשות צאצאיך ככתוב:

"למען תחיה אתה וזרעך..." ויפה שעה אחת קודם.

 

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים