דברי תורה > חומש דברים > כי תבא

תל חי לתורה - פרשת כי תבא

ציון בדש

 משה רבנו כורת אתנו שוב ברית בערבות מואב לפני כניסתנו לארץ.

בתחילה מפורטת מסכת הברכות אם נשמע בקול ה' ונלך בדרכיו. ומאידך גיסא מאיים עלינו בעונשים כבדים - מאה קללות חסר שתים, אם חלילה לא נאבה לשמוע בקול ה' וניטוש את תורתו.

אחת התוכחות המפורסמות מבין אותן תשעים ושמונה קללות, היא התוכחה:

"בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר. מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה" (דברים כט סז).

אנו, את פשוטם של דברים, מכירים על בשרנו עוד משחר נעורינו כאומה. החל מחורבן בית ראשון, בית שני, גלות ספרד, הפוגרומים למיניהם בארצות אפריקה, אסיה ואירופה, השואה הנוראה בגרמניה ובמלחמות ישראל, כאשר רבים נפלו בשבי האויב האכזר. כל שעה נמשכת כנצח ואין כל ביטחון שהשבוי עוד יראה את אור השמש בעוד דקות אחדות, ובלילה הארוך והאפל אין לו בטחון שיראה את הבוקר.

אין ספק, שזו אחת הקללות הקשות והאיומות ביותר.

אולם, יש עוד היבט חינוכי, מוסרי ורוחני לקללה הזאת.

בוקר, מסמל בדרך כלל את הנעורים בחיי אנוש. את הגיל הצעיר. ואילו הערב, שעת הדמדומים, שקיעת השמש, מסמל את הזקנה.

כלומר, אלה ימי הסגריר של עת הזקנה כפי שמתוארים יפה בספר קהלת, כאשר הרגלים של האדם אינן נושאות אותו, אלא הוא צריך לשאת אותן וללכת בקושי רב.

מהו הרמז הטמון כאן מבחינה מוסרית?

זהו חשבון נפש לימי הסליחות!

"בבקר תאמר מי יתן ערב..."

כאשר באים אל אדם צעיר, כשחושיו חדים ובריאים, זכרונו עז ותפיסתו מהירה.

אומרים לו: השקע זמן ללימוד תורה. תן מכשרונותיך לצורכי ציבור. תן מהונך ומאונך לצדקה ולגמילות חסד. השקע יותר בתפילה. בקיצור השקע יותר בנושאים הרוחניים, כי אתה מסוגל!

מה עונה היצר הרע שלו?

"מי יתן ערב!"

כעת עסוק אני. רק סיימתי צבא ועלי לנסוע לחו"ל ל"ניקוי ראש". עלי למצוא את דרכי בחיים. עלי ללמוד. עלי להתפרנס וכו. אבל כאשר יהיה ערב, כאשר אהיה מבוגר יותר, מבוסס, מסודר, כאשר אצא לגימלאות, יהיה לי יותר זמן לשיעור קבוע, לקום, להתפלל ולהשקיע ממרצי ומכספי לצרכי הזולת. בקיצור, "מי יתן ערב!"

ברם, כאשר הוא מגיע לעת זקנה, כאשר הוא כבר יוצא לפנסיה וגופו נחלש מבחינה פיזית. גם במישור האינטלקטואלי הוא כבר לא מה שהיה והחושים יותר קהים.

אזי אומרים לו:

 נו, ר' יהודי, בוא לשיעור! קום להשלים מנין לתפילה. תרום מזמנך לפעילות ציבורית!

(שוב היצר הרע עונה)

הוא נאנח ואומר: אח, "מי יתן בוקר!"

היום כבר איני מסוגל, איני תופס כבר, כבר קשה לי ללכת, קשה לי לראות, אני נרדם על נקלה, וכל מיני חוליים אינם עוזבים אותי.

אין לי כבר את היכולת שהיתה לי פעם. בקיצור, מי יתן בקר. כאשר עוד היה כחי במתני. אז, יכולתי להרתם לכל הנושאים הרוחניים האלה.

זוהי הקללה בתוך התוכחה של השבוע, המדברת על אדם שחייו עוברים עליו כמעט לריק. במקום לאצור ולהכין מטען רוחני, כשהוא עדיין בטרקלין של העולם הזה, מבזבז הוא את שנות חייו ברדיפה אחרי החומרניות וההישגים, אשר בסופו של דבר הוא נוטש אותם והם נוטשים אותו בתום ימי חלדו.

הבה נלמד לקח. נעשה כולנו "רגע חושבים", ונבחר בדרך הנכונה, כדי שנזכה, בעזרת השם, לברכה החשובה שבפרשת השבוע:

"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלקיך" (שם כה  ב).

 

 

 

 

 

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים