דברי תורה > חומש דברים > כי תצא

תל חי לתורה - פרשת כי תצא

ציון בדש

 "לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם. הקם תקים עמו" (דברים כב ד).

פשוטו של מקרא אומר לנו, שאם ניתקל בחמורו של יהודי רובץ תחת משאו, חובה עלינו לעזור לפרוק את משאו.

במדרש (לפי ספרי) אנו שונים:

"הלך וישב לו. ואמר לו, הואיל ועליך מצוה לפרוק - פרוק, פטור, שנאמר הקם תקים עמו".

כלומר, המצוה היא לעזור לו, דהיינו יחד עמו, ולא יתן לו לפרוק בגפו (הקם תקים עמו).

כך גם אומר לנו הקב"ה. אני מוכן לעזור לכם, אבל בתנאי שתעזרו לעצמכם.

החפץ חיים מביא משל לעשיר, הפוגש בדרכו עני אחד ומבקש ממנו להלוות לו סכום כלשהו, כי נזדמן לידו עסק והוא רוצה לקנות ולמכור ולהרוויח קצת כסף.

העשיר אינו משיב את פניו ריקם. אולם הוא אומר לו שכרגע אין לו סכום נכבד בכיסו והוא מזמין את העני הביתה בערב, כדי להכין לו את הסכום הנדרש. העשיר מגייס את הכסף והוא מחכה בערב לעני. אך האחרון אינו מגיע.

למחרת שוב נפגשים והעני חוזר על בקשתו מאתמול.

העשיר עונה לו שכבר אתמול הכין לו את הכסף אך חיכה לו לשוא משום שהוא העני, לא הופיע.

אם תרצה - ממשיך העשיר, בוא אלי שוב הערב ואתן לך את הכסף.

שוב מחכה העשיר בביתו והעני אינו מגיע.

ביום השלישי, כאשר שוב נפגשים והעני חוזר על בקשתו, מיד עונה לו העשיר, כי הוא לא רציני והוא רק מנסה "לעבוד" עליו.

כך גם אומר לנו הקב"ה:

"אתם באים להתפלל ואומרים: תן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד. והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך וכו'. איך תרצו שאעזור לכם אם אינכם פותחים ספר? איכה אוכל להאיר עיניכם בתורה אם אינכם הולכים לשיעור?

אתם מתחננים שלש פעמים ביום: אלוקי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה.

ומה אתם עושים?

אתם רק עוזבים במרוצה את בית התפילה, וכבר מוצאים אתם מה לרכל על חבריכם. אזי איך תרצו שאעזור לכם?

עזרו לעצמכם תחילה ואחר כך אהיה מוכן לעזור לכם! הקם תקים עמו!"

לכן אומר הנביא בהפטרת שבת תשובה (הושע יד ג): "קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'...'".

קחו את אותם הדברים שאתם מתפללים ומוציאים מפיכם, ושובו אלי, ואז גם אנכי אשובה אליכם ואעזור לכם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בפרשת שופטים, קראנו על ההכנות ומערך הגיוס למלחמות ישראל. התורה מדברת על החובה לקרוא לשלום, על החובה של הכהן משוח המלחמה, להכריז בפני היוצאים למלחמה: "...שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם. אל ירך לבבכם... כי ה' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם". (דברים כ ג ד).

עד כדי כך, שרש"י מביא במסכת סוטה בעקבות חז"ל, שהביטוי הפותח ב"שמע ישראל", בא להורות ולומר לנו: אפילו אין לכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם.

כלומר, אפילו אנשים, שאינם מקיימים תרי"ג מצוות ואינם שומרים מצוות - קלה כבחמורה, אבל יש להם קבלת עול מלכות שמים (שמע ישראל), מאמינים בבורא עולם ומאמינים באלקי ישראל. "שמע ישראל", הקריאה הזו כשלעצמה מצדיקה "כי ה' אלקיכם ההולך עמכם, להלחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם".

אם כן, אצלנו השמירה על הטוהר, היא אפילו בנושא של מערך הגיוס. עובדה שקראנו: "...מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו" (שם ח).

אומר ר' יוסי הגלילי, הכוונה היא, למי שירא מעבירות שבידו. הגמרא אומרת אפילו מי שעבר עבירה קלה, כמו לשוחח בין הנחת תפילין של יד לבין הנחת תפילין של ראש, עבירה היא בידו וחוזר בגללה מעורכי המלחמה. אינו משתתף במלחמה.

אנחנו עוסקים במלחמות הרשות, ובהן פותחת פרשת השבוע שלנו, פרשת כי תצא. היא ממשיכה את הילכות המלחמה מן השבוע שעבר. אז במי מדובר כאן שיוצא למלחמה?

מדובר באנשי מעלה. על אנשים שקוראים שמע ישראל. על אנשים שמניחים תפילין ולא מפסיקים בשיחה בין הנחת תפילה של יד להנחת תפילה של ראש.

והנה כי תצא למלחמה על אויבך, ואתה רואה נסים גדולים, ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר - וחשקת בה (תחילת פרשת השבוע) ה י ת כ ן?

למרות כל זאת אומר לנו רש"י זצ"ל, דברה תורה כנגד יצר הרע.

הרי התורה מדברת לאנשים רמי מעלה. שמע ישראל, השומרים בקנאות את מצוותיו של אלוקי מערכות ישראל.

אומר לנו רש"י, כאשר אנשים אלה נמצאים מחוץ לבית, מחוץ למסגרת, רחוקים ממסגרת התורה והיראה, נמצאים הם בשדות הקטל והמלחמה, והם חלק משפיכות הדמים, יכולה להשתנות תפיסת החיים ויכול אדם ליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. לכן צריכה היתה התורה לתת לו דרך, כיצד להתמודד עם יצרו הרע, בנושא של אותה אשה יפת תואר, בת עם נכר.

תן לה להתאבל על אביה ועל אמה, תן לה ירח ימים לבכות את הוריה, ורק לאחר מכן תבוא אליה והיתה לך לאשה.

אתם רואים איך התורה מזהירה את אנשי המעלה אשר יוצאים למלחמה, בקריאת שמע ישראל ועם תפילין של יד ושל ראש. צריכים עוד להזהיר אותם לא רק על חיי השבויים אלא גם על כבודו של השבוי.

"והיה" - אומרת התורה, "אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה", אתה חייב לשחרר אותה. "ומכור לא תמכרנה בכסף"! "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה".

ההתחשבות כה גדולה ברגשי אנוש! יחס הורי לצלם אלקים שבאדם גם אם זו בת נכר!

הרב ידידיה פרנקל זצ"ל אמר, מדוע הדגישה התורה דוקא את שני האברים האלה צפרנים ושערות - (וגלחה את ראשה ועשתה צפרניה), כביטוי של ניוול לאות אבילות. למה דוקא שער הראש והצפרניים?

אומר הרב פרנקל זצ"ל, אלה שני אברים שבגוף האדם שנולדו עמו, גדלים עמו, ויחד עם זאת נטילתם או גזיזתם, אינה כרוכה בכאב, בניגוד לשאר האברים.

זהו רמז ליהודי היוצא למלחמה והחושק בבת נכר. אומרת לו התורה, אתה חושב שאתה קשור אליה, נדמה לך שאתה דבוק אליה. דע לך, היא כמו אותם חלקים בגוף שבפירוד מהם, הסרתם או נטילתם, אינה כרוכה בכל כאב, כי הם אינם חלק מעצמך. היא לא עצמך ובשרך , היא בת נכר, ולעולם לא יהיה קשר ממשי ובודאי לא קבוע ונצחי בינך לבינה. אבל יחס של כבוד אתה חייב לתת לה. אותו אתה חייב להעניק לה - "תחת אשר עניתה".

אבל חז"ל מצאו רמז נוסף לדברי רש"י (דברה תורה נגד יצר הרע).

אנו נמצאים בחודש אלול ואין אדם מחוסן כנגד היצר. אדרבא, אומרים חז"ל, ככל שאדם גדול יותר בתורה - כן יצרו יותר גדול.

לכן איפוא, אתה צריך לצאת למלחמה נגד יצרך הרע.

יש לערוך חשבון נפש מקיף, לזכור שאין לך עוד ימים רבים ליום הדין.

כשם שבן סורר ומורה, אף על פי שהוא בן ביולוגי לאביו ולאמו והם אוהבים אותו אהבת אמת, ברגע שהוא סר מהדרך הטוב יש להעמידו לדין ואפילו שיש סיכון לפסק דין מוות.

ככה גם הקב"ה. אנו בניו והוא אוהב אותנו. אבל אם בכל זאת נסטה מהדרך הישרה, הרי תורתו תורת אמת והוא יתבע אותנו לדין - חלילה.

הבה נקווה כולנו, שנשכיל להעמיק ולבדוק איש איש את דרכיו ואת מעשיו, נתוודה על עבירות קלות וחמורות, "והן אל כביר לא ימאס".

 

 

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים