דברי תורה > חומש דברים > שופטים

תל חי לתורה - פרשת שופטים

ציון בדש

חלקה הראשון של הפרשה מכין אותנולכינון הממלכה והממשל היהודיים לקראת כניסתנו לארץ, כפי שהתורה מבקשת ורואה עיןבעין.

מינוי השופטים והשוטרים.

מינויה של הסנהדרין הגדולה בהר הבית - 'אל המקום אשר יבחר ה' אלקיךבו' - ושםצריך לעלות כאשר 'יפלא ממך דבר למשפט... בין דין לדין' וגו' (דברים יד ח).

מינוי המלך. 'שום תשים עליךמלך' (שם טו).

תפקידי הכהנים והלויים, זכויותיהםומעמדם.

כל הנושאים הללו הקשורים להנהגה שלהעם, אשר עתיד להכנס בקרוב לארצו. כל אלה באים לידי ביטוי בחלקה הראשון של פרשתהשבוע.

בחלקה השני: 'כי תצא למלחמה עלאיבך, וראית סוס ורכב, עם רב ממך, לא תירא מהם. כי ה' אלקיך עמך, המעלך מארץמצרים' (שםכ א).

לאחר כינון הדברים, לאחר התווית הדרךכיצד תיראה מלכות ישראל, מגיעה כעת לידי ביטוי ההערכות לשיחרור הארץ - ארץ כנען, ודיני המלחמה - מלחמת מצווה ומלחמת רשות.

התורה פותחת בבטוי החוזר ונשנה:'כי תצא למלחמה על אויבך'.

רבותינו הפנו את תשומת לבנו לסגנון:ראשית 'כי תצא' בלשון יחיד.

שנית, לא כתוב כי תלחם אלא כי תצא.

שלישית, כתוב אויבך (בלי י, בלשון יחיד) ולא אויביך (בלשון רבים).

אכן יש כאן רמז.

קודם כל, כי תצא. יש סיכוי למלחמה הזאתשתסתיים בנצחונות, אם אתה מאוחד, אם אתה מלוכד, לא מלחמה שבטית, לא מלחמה מפולגת,אלא כי תצא למלחמה ולא כי תצאו. יחד כאיש אחד - קונצנזוס לאומי. זה כלל ראשון.

כלל שני, כי תצא למלחמה. אין לחכות עדשתותקף והמלחמה תהיה כמגננה. אלא -כי תצא למלחמה. עליך ליזום, עליך לצאת למתקפה ולא להסתפק במגננה.

כלל שלישי, עליך לדעת כי גם אויבךמאוחד ומלוכד.

יכול להיות שוני גדול בין אויביךהשונים מסביב. יכול להיות שבינם לבין עצמם הם מפולגים ושסועים איש באחיו. אבל בדבראחד הם מתלכדים -לעמוד מולך ולהצר את צעדיך. כך שכל אויביך הם כאויב אחד.

בנושא הזה - מול עם ישראל, בפירוש הם עומדים יחד.וכפי שכתוב בתהילים (בא-ב): 'למה רגשו גויים ולאמים יהגוריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו', כאשר הם באים נגדה' ונגד משיחו אזי הם 'נוסדו יחד'.

אלה לקחים ראשוניים, אשר כבר במליםהראשונות של הכתוב, מחדירה התורה לתודעתנו, ומזהירה אותנו מפני כל הצפוי והטמון,שיש בו חלילה סיכון לעמידתנו בשער.

והנה בא הפסוק השלישי ואומר:'ואמר אליהם, שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. אל ירך לבבכם. אלתיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלקיכם ההלך עמכם, להלחם לכם עםאויבכם, להושיע אתכם' (דברים כ ג ד).

הביטוי 'שמע ישראל' מהדהדכאן בקול מיוחד במינו.

עיקר שפתי חכמים מדגיש: לא כתוב כאן'ואמרת אליהם' או 'ודברת אל העם', אלא כתוב כאן בלשון מיוחדתמאוד 'שמע ישראל'.

רש'י הבחין בביטוי הייחודי הזה,ואומר שיש כאן רמז:

'שמע ישראל'. אפילו אין בכםזכות, אלא קריאת שמע בלבד, כדאים אתם שיושיע אתכם.

שמע ישראל, מופיע כאן כאיתות לעם, ערביציאה לקרב. זכותה של קריאת -הנצח 'שמע ישראל' תעמוד לכם להנצל ולהיוושע, גם אם אין לכם - חלילה, כל זכות אחרת.

כך מסביר רש'י בשם חז'ל, אתהפנייה של הכהן משוח המלחמה אל העם.

והשאלה הנשאלת כאן, מדוע מדגישים רק אתקריאת שמע. האם קריאת שמע מלתא זוטרתא היא?! דבר של מה בכך?!

הרי בקריאת שמע יש עשר מצוות: מציאותה', יחוד ה', אהבת ה', הנחת תפילין של יד, הנחת תפילין של ראש, תלמוד תורה, חינוךהבנים, קריאת שמע בוקר וערב וקביעת מזוזה.

עשרה ציוויים יש כאן בקריאת שמע.

מה המיוחד, איפוא בדברי רש'י בשםחז'ל: אפילו אין בכם אלא מצוות 'שמע ישראל' בלבד ראויים אתםלהוושע. כאילו שמצוות קריאת שמע היא דבר של מה בכך?

אלא יש כאן רמז - אומר בעל 'שפת אמת', למשפטבן ארבע המילים, שאומרים חז'ל במדרש תנחומא:

'שברתם נעשה - הזהרו בנשמע'.

אנחנו הכרזנו במעמד הר סיני בעת מתןתורה - ביטויכפול. הכרזנו: 'נעשה ונשמע'. אין זו הכרזה בעלמא, אלא הודעה חשובה קבלעולם ומלואו בה הקדמנו את הנעשה לנשמע.

אומרים חז'ל: לאחר חורבן הבית,אחר צאתנו לגלות, פנה אלינו הקב'ה ואמר לנו: שברתם את ה'נעשה', אתההתחייבות שלכם לעשיית המצוות שיברתם, לפחות הזהרו ב'נשמע'. הבטחתם'ונשמע', הקפידו על ה'נשמע'.

דהיינו ללמוד תורה. לשמוע, לדעת, להביןולהשכיל. לשמוע ללמוד וללמד. כי זה יביא אתכם לשמור, לעשות ולקיים.

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ולא המדרשעיקר אלא המעשה.

גדול לימוד תורה - אומר התלמוד (גם הבבלי וגם הירושלמי), כי המאור שבה מחזיר את ישראל למוטב.הוא יכול להחזיר כל אדם למעשים טובים ולעליה בדרך ישרה.

לכן חז'ל במדרש תנחומא, הקפידועלינו וגערו בנו : שיברתם את הנעשה, אינכם נאמנים להתחייבות של הנעשה, על כל פניםהשתדלו להקפיד על הנשמע, היזהרו בנשמע. כי תקוה גדולה היא, שאם תלמדו תורה, אםתשמעו להגיונה הפנימי, אם תכירו את קדושתה, אם תראו את המאור שבה, זה יקרב אתכםלעבודת הבורא המעשית -לקיום המצוות.

על כן מובן, מדוע הכהן ניגש לדבר אלהעם ואומר אליהם שמע ישראל. כלומר, לפחות המצווה הזאת של ה-שמע, זה מה שישראל אמרו ונשמע, גםאם אין את הנעשה לפחות הקפידו על הנשמע.

ואם תרצו - אומרת החסידות, יש ביטוי אחד חשובנוסף בקריאת שמע.

כשהוא אומר שמע ישראל. וכל בוקר וכלערב מקבל הוא על עצמו עול מלכות שמים, ולא תמיד התנהגותו שונה לטובה באותו יום. אףעל פי כן, למחרת הוא שוב קורא את 'שמע ישראל' ובערב הוא חוזר שנית ומשנןאת 'שמע ישראל'. לומר לך שאסור להתייאש, שאסור ליפול בזרועות הרפיוןולומר: אני כבר אמרתי 'שמע ישראל', כבר קבלתי עלי עול מלכות שמיים וזהלא הביא אותי לקבלת עול מצוות -ולא נתקיים בי 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי'.

אסור ליפול בזרועות היאוש, אסור לרפותידיים, ועלינו לקרוא שוב 'שמע' ושוב 'שמע' - 'ערב ובוקר בכל יום תמיד'.

 


בפרשתשופטים כתוב(דבריםיח יד):'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

מעניין, שרק במידה הזו, של התמימות,אומר הכתוב: 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

הנביא מיכה מוסיף על זה מידה נוספת,מידת הענווה -ואמר: '...והצנע לכת עם אלקיך' (מיכה ו ח).

נשאלת השאלה, מדוע נבחרו דוקא שתימידות אלה, התמימות והענווה, מכל שאר המידות, שעליהן יש צורך להקפיד, שתהיינה עםה' אלקיך.

מסבירים הפרשנים, כי בשתי מידות אלהיכול אדם לרמות. קל לאדם להעמיד פנים של איש תם, בשעה שבלבו הוא מלא ערמה ותחבולותשל רשע.

כן גם במידת הענווה.

קיימת מידה כזו שהיא מזוייפת מעיקרה.בשעה שהגאווה מתעטפת בטלית של ענווה והיא סמויה מעינו של אדם, קשה ביותר להבחיןבעיני בשר ודם בכנות במידות הללו.

רק כלפי שמיא גליא. רק כלפי שמים גלויוידוע, אם התמימות הזו או הענווה הנראית לעין אכן היא מזוייפת.

לכן דורשת התורה: 'תמים תהיהעם ה' אלוקיך'. 'והצנע לכת עם אלקיך'.

התמימות והענווה צריכות להתקיים עם ה'.כי רק הוא בוחן לבות וכליות והוא היודע אם מדות אלו הן כנות, או מזוייפות - חלילה.

הרב יצחק אלחנן מקובנא זצ'ל, נתןמשמעות נוספת לפסוק הזה, שיש בפרושו אהבת ישראל, רבה וכנה.

דוד המלך אומר בתהלים (יט ח): 'תורת ה' תמימה משיבת נפש...'.ואילו התורה אומרת על ישראל: 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

התורה היא תמימה וישראל צריכים להיותתמימים. כי ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד הם.

זו גם הסיבה, שכשם שהתורה פסולה אםחסרה בה אפילו אות אחת, ואין הבדל אם האות הזו שנמחקה היא מהפסוק 'תורהצוה לנו משה...' (דברים לג ד), או מהפסוק '...מקשש עצים ביום השבת' (במדבר טו לב), אות אחת החסרה מכל פסוק שהוא בתורה,פוסלת את הספר.

כך גם, כאשר רוצים להוציא מכלל ישראלאיש אחד, בין אם הוא מאמין באמונה שלימה בתורת ישראל (תורה צוה לנו...), בין אם הוא אפילו מקושש עצים ביוםהשבת, שוב אין האומה שלמה בלעדיו. אמנם קיבל ענשו בעוה'ז אבל לעוה'ב אחרצירופים שונים 'לא ידח ממנו נידח' ונשמתו שבה לצור מחצבת נשמות ישראל.כי דין אחד יש לכל אחד מישראל.

לכן, עלינו לצאת כולנו מנקודת שיויוןכזו ולקרב כל אחד לתמימותה של התורה.

האלשיך הקדוש, הוסיף נופך אחד עלהמשמעות של הפסוק: 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

גם אם אתה נמצא במקום מבודד, בחדריחדרים, כאשר אין איש שרואה אותך ואתה רק עם אלוקיך בלבד, גם אז אתה צריך לנהוגביושר, בהגינות, ביראה ובתמימות.

'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים