דברי תורה > חומש ויקרא > שמיני

תל חי לתורה - פרשת שמיני

ציון בדש

 במסגרת הדינים, על הבהמה החיה והעוףהמותרים לאכילה, ועל האסורים המצויינים בפרשתנו, מופיעים הפסוקים דלהלן, אשר מהםלמדו רבותינו מוסר השכל רב.

'אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרהוממפרסי הפרסה, את הגמל, כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הואלכם'.

'ואת השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסהלא יפריס, טמא הוא לכם'.

'ואת הארנבת, כי מעלת גרה הואופרסה לא הפריסה, טמאה היא לכם' (ויקרא יא ד - ו).

נשאלת השאלה המיידית: מדוע בכל פסוקמופיע הפועל להפריס (אוהשרש 'פרס')בזמן אחר?

אצל הגמל כתוב 'איננו מפריס'- זמן הווה,אצל השפן צויין 'לא יפריס' - זמן עתיד, ואילו אצל הארנבתהדגיש הכתוב בזמן עבר -'לא הפריסה'.

חכמינו ז'ל בדקו ומצאו, והנחילולנו מוסר השכל חזק ביותר כתוצאה מההבדלים דלעיל.

והם מסבירים לנו כך:

כאשר אתה בא להטיל טומאה - דופי, באדם כלשהו, אין זה מספיק אםהוא בהווה אינו נוהג כשורה. כי מאד יתכן, שעברו היה נקי מכל דופי.

ואם אתה מסתמך על עברו המוסרי הירוד,הרי מאוד יתכן כי היום -בהווה, ואולי גם בעתיד, התנהגותו משתפרת ותשתפר.

ואם אתה בטוח, שגם בעברו וגם בהווה,אינו טלית שכולה תכלת, הרי שייתכן ובעתיד ישנה את דרכיו.

אם כן, איפוא, רק אם אתה סמוך ובטוחשגם בעבר, גם בהווה וגם בעתיד, אינו איש מוסר ודרך ארץ, אולי אז ורק אז, אפשרלכאורה, לדון אותו.

אולם, מי מאיתנו יכול לצפות את העתיד?הרי רק הקב'ה בכבודו ובעצמו, יכול לדעת ולצפות את העתיד.

אם כן איפוא, איננו רשאים לדון אתזולתנו לכף חובה בכל מקרה.

מה עוד, שאנו נכנסים עתה לקראת הימיםשבין פסח לעצרת, בהם אנו נוהגים מקצת דיני אבלות, על תלמידי ר' עקיבא, שנפטרובימים אלה על שלא נהגו כבוד איש ברעהו (יבמות סב).

הבה נתבונן נא, ונפיק לקחים, נשרש שנאהובקורת מליבינו ונשריש אהבת חינם בין איש לרעהו.

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים