דברי תורה > חומש ויקרא > פרשת ויקרא

תל חי לתורה - פרשת ויקרא

ציון בדש

 "... אדם כי יקריב מכם קרבן לה'..." (ויקרא א ב).

מפרשים רבים תהו על התוספת של המלה "מכם", ורובם ככולם סבורים שיש כאן יתור לשון (או ששיעור הכתוב אדם מכם כי יקריב וגו', אבל גם אז הוא יתור לשון).

ר' יוסף חיים זצ"ל מביא בספרו "עוד יוסף חי", את ההסבר הבא:

על פי מה שכתוב בספר שער בת רבים (בסוף פרשת במדבר). "כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג ו).

הוא מסביר זאת על דרך משל, איש בא לחנות לקנות מראת זכוכית. הסוחר מראה לו מראה משובחת מקריסטל. האיש מביט בה ומיד מתחרט. הסוחר שואל אותו מדוע אינו חפץ בה, והוא עונה לו, שהוא רואה בה תמונה משונה. גם הסוחר נבהל לשמע דברים אלה, והביט גם הוא במראה, אך מיד הבין במה המדובר ובת־שחוק קלה נראתה על שפתיו. הקונה היה פרוע ראש, כובעו שמוט אל הצד, פניו מלוכלכים ומוכתמים ובגדיו לא הכי נקיים.

אמר לו הסוחר: שוטה ופתי שכמותך! הרי התמונה שהנך רואה בה, היא תמונת עצמך בדיוק. עליך לחפוף את ראשך, לרחוץ את פניך, לחבוש את כובעך כראוי, ואז תביט במראה ותראה לנגד עיניך תמונה יפה.

גם ההנהגה העליונה אומר ה"בן איש חי", מתנהגת כך. בדיוק כפי הנהגת האדם! שאם הוא מתנהג בטוב וביושר, גם ההנהגה העליונה מתנהגת עמו בטוב, ואם מקלקל מעשיו, גם הנהגת עניניו תתקלקל.

וזה שאמר הקב"ה "כי אני ה' לא שניתי", כלומר, איני משנה את הנהגתי, והשינוי לפעמים מטוב לרע אינו מצדי אלא רק מצידכם.

יען, "כי אתם בני יעקב לא כליתם", לא השלמתם מעשיכם כראוי.

כפי מה שכתוב בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו ג). כלומר, כפי שיעור ההתקרבות שאני מתקרב לדודי, כך דודי מתקרב אלי.

וכן כתוב:... ה' צלך על יד ימינך" (תהלים קכא ה). כלומר, הצל מכוון בדיוק כנגד זה שמצל עליו.

לכן, "אדם כי יקריב מכם", פרושו, שאם הוא רוצה להתקרב שיקריב נפשו ועצמו להשי"ת. מכם, כלומר, כפי השיעור והמידה אשר יהיה מושקע מצדכם - מכם בתורה ובמצוות, כן תהיה התקרבות השי"ת אליכם. לאחר שתשלימו את ההכנות שראוי להיות מכם בדרך התורה והמצוות, אזי תמצאו - "קרבן לה'", דהיינו ההתקרבות של השי"ת שיעשה לכם, כי לאחר שתעשו אתם את שלכם, יעשה הקב"ה את שלו.

לפיכך אומר הקב"ה בעת קריעת ים סוף למשה (שמות יד טו): "...מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו".

כלומר: שיעשו משהו, שיתחילו לחרף נפשם למעני, כי בלי אתערותא דלתתא לא תהיה אתערותא דלעילא, חלילה.

ולכן אומר הנביא (מלאכי ג ז): "שובו אלי ואשובה אליכם, אמר ה' צבאות...", לאמר: שובו אתם תחילה, ואחר כך אני אעשה את שלי.

פרוש זהה מופיע גם בעת מצוות העליה לרגל (שמות כג טו): "...ולא יראו פני ריקם"

דהיינו, לא תוכל לראות את פני, שאהיה אני מתקרב אליך ומשפיע עליך שפע הארה וקדושה, בעוד שאתה ריקם. שלא הקדמת למלא עצמך בתורה ובמצוות.

לכן גם משה רבנו אומר לנו בספר דברים (דברים לב מז) "כי לא דבר רק הוא מכם..." דהיינו, אם הדבר רק, הוא מכם - בגללכם.

 

 

פרשת ויקרא, מתארת לנו באריכות את נושא הקורבנות. היא מפרטת את סוגי הקורבנות, סוגי הבהמות והעופות, וכן כל פרט ופרט בעבודת הכהן בנושא.

לכאורה, נראות לנו פרשיות אלו, שאינן מובנות, והם חוקים נוספים מחוקי התורה אשר אין לנו לחקור אחריהם ולנסות להבינם. ברם, לא מצינו את המילה "חוקה" מופיעה בפרשיות הקורבנות, כמו, למשל, בפרשת פרה אדומה, שאפילו שלמה המלך החכם מכל אדם אמר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קוהלת ז כג).

אולם, אף על פי שאין אנו מבינים פרטי דיני הקרבנות, כגון הקטרת האמורים וזריקת הדמים, חכמינו יגעו ומצאו טעמים, אם על פי הפשט ואם על פי הדרוש.

יש סיפור נפלא בהגדת "יוסף דעת", הגדה שבה משולבים פסקי הלכה עם סיפורים ומשלים מאלפים.

מעשה במלך חובב חכמה ודעת, שקרא ליועצו הזקן ואמר לו: "נכספה נפשי לדעת את חכמת הגויים ובני קדם, אך אין עיתותי בידי. לך ותור, חפש ובקש, תתמצת את חכמתם והשיבני דבר".

יצא היועץ לדרך ארוכה, וכעבור זמן רב שב. התיצב לפני המלך, כדי לדווח על מסעו. "ארצות הרבה תרתי" - אמר היועץ, "חכמה רבה למדתי וספרים רבים הבאתי עמי".

אמר לו המלך: "אין עיתותי בידי לעיין בכל הספרים. אם חכם אתה, תמצת לי הכל במשפט אחד". השתחוה היועץ ואמר: "גזר", ולא יסף.

"גזר"?! תמה המלך.

השתחוה שוב היועץ ושאל: אדוני המלך, כלום ראית חלקת שדה גזר בעונתה"?

"לא"! הודה המלך! "רק את הירק אני מכיר, כשהוא מוגש על שולחני, רך וטעים".

"אם כן" - אמר היועץ, "אבקש מהמלך להלוות אלי ולראות את שדה הגזר פורח בהדר הטבע, שם יבין את כל החכמה כולה, ברגע אחד".

התעוררה סקרנותו של המלך, הורה לחבוש שני סוסים ויצא עם היועץ לטיול בשדות מחוץ לעיר.

המלך טייל בהנאה והתענג על הרוח הקלילה ועל מרבד הדשא שמתחת לרגליו.

"אמור לי מלכי" - שאל היועץ, "איזה ירק גדל בשדה זה"?

המלך הביט ומשך בכתפיו. בשדות אחרים ראה עגבניות, קישואים ושאר ירקות. ואילו כאן, פלומות ירק ותו לא.

כאשר המלך ראה את סוסו לוחך את הירק ברוב הנאה - אמר: "אולי שדה מספוא זה"?

גחן היועץ על הקרקע, חפן בידו אגודת ירק, משך ועקר גזר ענק וכתום.

המלך שתק וחיכה להסבר.

ואז התחיל היועץ להסביר: "הנה, מלכי, תרתי וראיתי, כי כזאת היא החכמה. מונחת היא לפנינו, ממש מתחת לרגלינו, ואין אנו שמים לב. אבל גם אלו השמים לב, רובם הם כסוס זה, הגוחן ואוכל בכל פה, את העלים החיצוניים ומאושר הוא, כי בטוח הוא בעצמו שבכך מיצה את כל הפרי.

מעטים הם אלה, היודעים לאחוז בעלים החיצוניים ולנבור לעומק, כדי לדעת שמתחתם פרי נפלא ולעמול לחשוף את הפרי כדי להוציאו לאור העולם.

כך הוא גם בענין החכמה. התענינתי וראיתי מה רבים הם החכמים בעיניהם, הרואים ראיה שטחית, מסיקים מסקנות שטחיות ובטוחים שמיצו את הנושא והגיעו לתכליתו. מעטים הם היודעים שיש עומק ועוד עומק, ומעטים עוד יותר יגעים בלא חָשָׁך, לחשוף רובד אחרי רובד, עד שמגיעים הם אל הפרי, אל לב האמת"!

כך גם בתורת הקרבנות וכן בשאר המצוות, שלכאורה איננו מבינים אותן. המעמיק - ימצא את טעמן. כמו שנאמר: "כי לא דבר רק הוא מכם..." (דברים לב מז).

כי אם רק הוא - מכם הוא. שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאין אתם יגעים בו!


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים