דברי תורה > חומש שמות > ויקהל

תל חי לתורה - פרשות ויקהל פיקודי

ציון בדש

 "ויקהל משה את כל עדת ישראל, ויאמר אליהם..." (שמות לה א)

על מה הוא מדבר אתם?

על שמירת השבת ועל הקמת המשכן וכל הכרוך בה.

אל מי הוא מדבר? אל כל עדת בני ישראל!

בסיום הדברים נאמר: "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה". כלומר, את הפרשה הזו, בה נצטוו על חובת שמירת השבת, ובה מתוארת עשיית המשכן וכל כליו, מלמד משה רבנו אישית את כל העדה. אין בני ישראל יוצאים מלפני משה, כי אם בתום הדברים, ששמעו מפיו של משה עצמו.

שימו לב לעובדה, שיש כאן שינוי מן הנוהג הקבוע, שהיה במדבר במשך ארבעים שנה, כאשר משה קבל התורה מפי הגבורה ומסרה לנו - בבחינת "תורה צוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" (דברים לג).

ארבע פעמים היה צריך לחזור ולשנן כל לימוד, כל הוראה וכל דין. אבל ממשה בעצמו שמעו בני ישראל את כל המצוות - רק פעם אחת.

הכיצד?!

במסכת עירובין (נד) נאמר: "תנו רבנן, כיצד סדר המשנה?". מה היה הסדר בו לימד משה רבנו את תרי"ג המצוות? משה למד מפי הגבורה ואז נכנס אהרן ושמע את פרקו. בשלב זה משה מלמד את אהרן בלבד.

נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו - נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, ושנה להם משה את פרקם. משה לימד אם כן - פעמיים, פעם לאהרן ופעם לבניו.

נסתלקו בניו, כך שאלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, ואז נכנסו הזקנים ושנה להם משה את פרקם.

משה חזר, איפוא, שלוש פעמים על המצוה; פעם לאהרן, פעם לבני אהרן, ופעם לזקני העם.

נסתלקו הזקנים, נכנסו כל העם ושנה להם משה את פרקם.

כך יצא, שאהרן שמע ארבע פעמים, הבנים שמעו שלש פעמים, הזקנים שמעו פעמיים והעם כולו שמע פעם אחת.

מה קרה אז?

נסתלק משה, ואהרן שנה להם פרקו.

כי אחרי שאהרן שמע מפי משה ארבע פעמים, מלא את מקומו ולמד הוא עצמו את העם.

וכך היה הסדר והלימוד במדבר, חוץ משני הנושאים האלה, שמשה עצמו לימד אותם ארבע פעמים. את כל נושא השבת ואת נושא הקמת המשכן.

מניין? מהכתובים עצמם!

לפני שבועיים קראנו בפרשת תצוה: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך..." (שמות כז כ).

מדוע נכתבה כאן בהדגשה המלה "אתה"? הן די בניסוח "צוה את בני ישראל". לשם מה כפל הלשון? הרי ברור ש-ה' מצווה אותו לומר לבני ישראל. אלא זה בא ללמד, שאתה תצוה את בני ישראל, אתה ולא אחר!

גם להלן אנו קוראים: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו". גם כאן היה די לומר: "הקרב אליך", למה הודגש כאן ו"אתה"? פסוק אחרי כן - שוב: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה".

למה שוב הודגש אתה תדבר? האין די לומר "דבר"?!

כך גם לגבי השבת בפרשת כי תשא: "ואתה דבר אל בני ישראל, אך את שבתותי תשמורו". מספיק היה לומר דבר! מדוע אתה?

לגבי המצוות הקשורות באהרן הכהן, אפשר להבין. פשוט אין זה נוח לאהרן לבוא בעצמו ולחזור לפני העם וזקני העם, על ההלכות הנוגעות למינוי שלו ולמינוי בניו אלעזר ואיתמר. לכן הרבה יותר מתאים, מפני כבודו של אהרן עצמו, שמשה לא יחלוק לו את הכבוד, שהוא, אהרן, ימסור את השיעורים, אלא משה בעצמו יעביר את הנושאים הללו ארבע פעמים.

כי, כזכור, אהרן היה עניו כל כך, שאפילו לא רצה להקריב את הקרבנות ביום השמיני למילואים (תחילת פרשת שמיני), עד שמשה אמר לו: למה אתה בוש? הרי לכך נבחרת! בגלל זה בחר בך ה' כי אתה צנוע ועניו.

אפשר להבין שמשה רבנו חזר ושנן הלכות אלה ארבע פעמים, כדי שלא תגרם אי נעימות לאהרן, שהוא יצטרך להעבירם בעצמו, ולומר להם ולזקנים: אני נבחרתי, גם בני מונו לתפקיד קדוש, אנו זקוקים לתרומותיכם בשביל שמונת הבגדים שלי, או בשביל ארבעת בגדי כהונה של בני.

כל זה מובן. אבל בנושא השבת, מדוע אתה - משה, "דבר אל בני ישראל לאמר, אך את שבתותי תשמורו"?

ברם, מכאן אנו למדים, ששתי המצוות הללו, השבת והמשכן, הן כל כך חשובות, ולשם הדגשת הענין, אמר ה' למשה - בנושא זה: בלי שליחים בבקשה, בלי באי כוח, אל תכשיר את אהרן או את הזקנים, כדי שילמדו שתי מצוות אלה במקומך.

אלא אתה עצמך, תלמד ותחזור ותשנן ארבע פעמים, את נושא השבת ואת נושא המשכן.

מה משותף, איפוא, לשני נושאים אלה?

הם מבטאים את הקדושה היתרה.

השבת - קדושת הזמן.

יש ששה ימי חול, בא היום יום השביעי - יום השבת, ועמו מופיעה קדושה מיוחדת בזמן.

המשכן - קדושת המקום.

נכון שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, אבל ככל שכבודו מלא עולם, יש מקום מיוחד:

"ושכנתי בתוך בני ישראל". שם - במקום אשר בחר לשכן שמו - המשכן במדבר, המקדש אחר כך בימי בית ראשון ובימי בית שני.

כל אלה מקומות מקודשים מן השאר. כמו השבתות והמועדים שנקראים "ימי שבתון", אלה זמנים מקודשים מן השאר.

משה נתקדש ע"י הקב"ה, שהתורה תנתן על ידו והוא אשר עולה בהר שלש פעמים ארבעים יום וארבעים לילה, כדי לקבל את הלוחות וכדי לבטא את הקדושה המשולשת הזו: משה, השבת והמשכן. קדושת האדם, קדושת הזמן, וקדושת המקום.

אכן קדושות אלה אינן ניתנות לחלוקה. מכאן אנו למדים את גדולתה של השבת וחשיבותה, עד שאמרו: "שקולה שבת כנגד כל המצוות שבתורה". עד היום, היא כרטיס הביקור של כל יהודי. כשרוצים להגיד שפלוני משלומי אמוני ישראל - אומרים: הוא שומר שבת.

כי השבת "אות הִוא ביני ובין בני ישראל - אות הִוא לעולם" (שמות לא יז).

והברית שכרת הקב"ה עם עמו - אלה השומרים שבת, הם המבטאים כמו בכרטיס ביקור, את תעודת הזהוי היהודית שלהם, ע"י קיום ברית זו לעולמי עד.

 

  

בשתי פרשיות אלה אנו מסיימים את ספר שמות, שאף הוא נקרא ספר הבריאה.

אמנם ספר בראשית מתאר את בריאת העולם, אך בספר שמות כלולים יצירת עם ישראל, יציאת מצרים, מעמד הר סיני והקמת המשכן.

יש תיאור מפורט בחמש פרשות רצופות בנושא הקמת המשכן, כליו, בגדי הכהן והפעלת המשכן.

וכל זה מלווה במצוה חשובה ועיקרית והיא - נושא שמירת השבת. חמשה פסוקים בפרשת "כי תשא" ועוד שני פסוקים בתחילת פרשת "ויקהל".

לאמר, אנו נתקלים בחיוב (תוך כדי הקמת המשכן), המזכיר לנו כי קיימת הגבלה, והיא קדושת השבת.

גדולה היא המצוה "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח) ככל שתהיה - ברם:

"ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר * אך את שבתתי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם * ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה * ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון לה' כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת * ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם * ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שם לא יג-יז).

ומיד בפתיחת פרשתנו:

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת * לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (שם לה ב-ג).

ובהמשך:

"ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר" (שם לה ד).

מה הכפילות כאן? (פעמיים "לאמר")

אומרים המפרשים:

בביטוי הזה בא משה רבנו להזכיר לעם ישראל שתי מצוות עיקריות, שעליהן הקב"ה שם את הדגש;

מצות הקמת המשכן ומצות שמירת השבת.

 שתי מצוות אלה משולבות כל כך עד שההלכה קובעת בפרק שלם (פרק שביעי) במסכת שבת, כי כל עיקרן של ל"ט אבות המלאכה שנאסרו בשבת, מקורן בהקמת המשכן.

כל המלאכות שהיו נחוצות להקמת המשכן, לכליו, להפעלתו, כל אלה נאסרו בשבת והן הן אבות המלאכה, וכל אחת ותולדותיה אסורות עלינו בשבת.

שילוב מלא בין המשכן ובין השבת.

הרעיון הוא, כל העולם שייך לקב"ה "... לה' הארץ ומלאה..." (תהלים כד א).

והנה בא הקב"ה ונותן לבני האדם במתנה את הארץ. כי "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (שם קטו טז).

אבל - בהגבלה!

כאדם הנותן הלואה לאחר ומבקש ממנו להחזיר לו בתשלומים, סכום אחר סכום, שלב אחר שלב. אבל אם אינו עומד בתנאים, יתבע ממנו בדין את כל ההלואה כולה.

כך, איפוא, אומר הקב"ה:

את כל הארץ אני נותן לכם: בתים, שדות, כרמים, מים, הכל יעמוד לרשותכם. ברם, יש מקום אחד שאותו אני מבקש שתקצו לי. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח).

מדותיו קטנות מאוד. "... אי זה בית אשר תבנו לי... * ...השמים כסאי והארץ הדם רגלי..." (ישעיהו סו א).

אך בכל זאת אני מבקש באופן סמלי, שתייחדו לי מקום ותאמרו: "זה קודש לה'".

כיום - לצערנו, אין לנו את בית המקדש, אולם יש לנו מקדשי מעט - בתי הכנסת.

בכל מקום אליו תפנו - אומר הקב"ה, בארץ ובתפוצות, תייחדו לי מקום ("...ואהי להם למקדש מעט..." יחזקאל יא טז). ואני אבוא ביניכם ואשרה את שכינתי בתוככם.

אולם אם אינכם מקצים לי מקום לבית מדרש או בית כנסת, או אם יש בית כנסת ובית מדרש אך אינכם מבקרים בו ואינכם קובעים עתים לתורה ולתפילה, הריני מערער על כל הזכות הזו שזכיתי לכם את כל הארץ כולה.

נתתי לכם הכל כהלואה או כפקדון בתנאי שאתם שומרים על כל ההסכם. אבל אם אינכם מייחדים מקום למשכן מעט, הרי לא נתתי לכם מאומה ואתם יושבים על קרקע גזולה וצפויים חלילה בכל יום לגרוש ולפינוי, אם לא תשמרו את התנאים.

זה נושא המשכן - "קדושת המקום".

אותו הדבר לגבי נושא השבת - "קדושת הזמן".

אכן זהו יסוד השילוב. כפי שקיימת קדושת המקום כך יש קדושת הזמן.

אתם מבקשים חיים - אומר הקב"ה. חיים עד מאה ועשרים, חיים בריאים, חיים מאושרים.

בבקשה! אני מוכן להעניק, ועשו בימים האלה כרצונכם.

אבל, יום אחד בשבוע, בסך הכל יום אחד, יהיה קודש לה' ("שבת שבתון")...

לא רדיפה אחרי בצע, לא רדיפה אחרי ממון, ולא נהייה אחרי עסקי העולם הזה החמריים והגשמיים.

אלא יום של רוחניות, יום של תורה ועונג, יום של תפילה, יום של מנוחה וקדושה.

אם אתם שומרים על התנאי, על התשלומים הקטנים האלה, על השבת ומועדי ישראל, הריני נותן לכם גם את יתר הימים, וגם אקציב לכם מכסה הגונה.

אבל אם חלילה אינכם מקצים אפילו לא יום אחד בשבוע, אזי כל שאר הימים גם בסכנה, כי שמא אקח מכם את הכל ואגרש אתכם מכאן.

"...כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה" (שמות לא יד).

לכן אני מצווה:

"ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם..." (שם).

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל:

קדושת המקום - משכן, מקדש מעט (בית כנסת, בית מדרש).

קדושת הזמן - שבתות ומועדי ישראל.

אכן זה תלוי אחד בשני.

נוסף לכך. השבת היא תעודת הזהות של כל יהודי, של כל בית, של כל שכונה ועיר.

"...אות היא ביני ובין בני ישראל..." (שם לא יג).

הקב"ה אומר למשה: מתנה אחת יש לי בבית גנזי ואני רוצה לתת אותה לבני ישראל לך והודע להם! כפי שהחתן נותן מתנה לארוסתו.

ברם, אם איננו מכבדים את השבת. או אנו מזלזלים במתנת החתן (הקב"ה) - "וארשתיך לי לעולם..." (הושע ב כא). אזי כאילו אנו מחזירים לו אותה ואומרים לו שאין לנו חפץ בה.

הרי כל הקידושין בטלים.

כי כאשר כלה מחזירה המתנות לחתן, ספק אם השידוך הזה יכול לצאת לפועל. הקשר בין עם ישראל ואלוקי ישראל תלוי, איך עם ישראל שומר את החמדה הגנוזה הזו - את השבת.

"כי קדש הוא לכם..." (שמות לא יד).


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים