דברי תורה > חומש שמות > תצוה

תל חי לתורה - פרשת תצוה

ציון בדש

 בפרשה זו אינו מופיע שמו של משה רבנו כלל.

בעל הטורים - רבי יעקב זצ"ל עמד על נושא זה והעיר שהוא נובע מסיבה אחת: ביטוי שמשה רבנו בעצמו בטא (בפרשת כי תשא) בעקבות חטא העגל הוא מבקש מה' שימחל לעוונם של בני ישראל, וממשיך בזו הלשון:

"ועתה אם תשא חטאתם ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב לב).

מכאן אנו למדים, שקללת צדיק מתקיימת, אפילו נאמרה על תנאי.

משה מתפלל ומתחנן לקב"ה שיסלח לחטא בני ישראל ומתנה, שאם אינו מוכן למחול - "מחני נא מספרך אשר כתבת". והקב"ה אמנם מוחל לעם ישראל, אך בכל זאת אין שמו של משה נזכר בפרשה זו, פרשת תצוה.

הגאון מוילנא זצ"ל, מעיר מדוע דוקא בפרשה זו אינו מוזכר שמו של משה. ומיישב כי תמיד אנו קוראים אותה בשבוע שחל בו ז' באדר. משה אמנם נולד בז' באדר, אולם הוא גם נפטר בתאריך זה.

צא ולמד עד כמה "שכר ועונש" נסתרים מאתנו ואין לנו כל השגה בנושא.

כי אם אין אנו יודעים את ההקשר הזה, מה שאמר משה רבנו בינו לבין קונו בתפילת "ויחל משה..."

ובהמשך - התנאי, שאם הקב"ה לא ימחל, אזי "מחני נא מספרך אשר כתבת".

אכן משה אינו נזכר בפרשה זו, וכל זאת לא היינו יודעים ללא הבהרתם של רבי יעקב בעל הטורים ואחרים.

שוב, "הנסתרות לה' אלוקינו" ונפלאות מאתנו דרכי ההשגחה העליונה במיוחד בנושא של שכר ועונש.

 דוגמא אחרת בפרשתנו ודוקא של שכר, מגלה לנו גם בעל הטורים.

אחת משתים עשרה האבנים היקרות שהיו על לוח לבו של אהרן הכהן בחשן המשפט, היתה "ישפה".

אומר רבי יעקב זצ"ל: "ישפה" בגימטריא (במספר הכולל) - בנימין בן יעקב.

ובמה זכה בנימין להתעטר בכבוד זה שגם שם האבן רמוז בשמו, בעוד שיתר השבטים לא זכו לכך?

לבנימין היתה זכות מיוחדת, כי לא השתתף במכירת יוסף, וכתוצאה מכך לא היה בין אלה אשר גרמו לאביהם צער על העלמו של יוסף שבעקבותיו זעק יעקב מקירות לבו:

"חיה רעה אכלתהו, טרף טרף יוסף" (בראשית לז לד).

מעניין הדבר שבירושלמי במסכת פאה, מופיע הסיפור של כיבוד אב שנהג גוי בשם דמא בן נתינה מאשקלון. כאשר באו חכמי ישראל לרכוש את אבן הישפה, לא רצה דמא להעיר את אביו, כדי לקחת ממנו מפתח לתיבה, שבה נמצאה האבן, שהיתה נחוצה לחושן המשפט, והוא זכה בשכר גדול.

כמה מתקשרים יפה הדברים מבחינת שמים.

"ישפה" - זו האבן שעליה חרות השם של בנימין.

"ישפה" (עם הכולל) - בגימטריא בנימין בן יעקב.

"ישפה" - זו האבן היקרה שהיתה בחלקו של דמא בן נתינה. אדם, המסמל בעיני חז"ל (גם בתלמוד במסכת קדושין וגם בתלמוד הירושלמי במסכת פאה), את הדוגמא והסמל של כיבוד אב.

אנו רואין כאן איך שהמעגלים נסגרים והכל בהשגחה עליונה.

ועוד דוגמה נוספת, עד כמה שכר ועונש נסתרים מאתנו והכל בידי שמים, יש דין ויש דיין.

בין שתים עשרה האבנים היקרות שעל חושן המשפט של הכהן הגדול, מופיע עדיין שמו של יוסף.

אבל בנושא הדגלים במדבר, ומאוחר יותר בחלוקת הארץ אינו מופיע שמו של יוסף, אלא שמם של מנשה ואפרים.

מדוע מופיע, איפוא, שמו של יוסף באבנים היקרות המוזכרות בפרשה, ואינו מופיע בהמשך אף בחלוקת הארץ?

יש מן המפרשים שאומרים, שיוסף נענש ששמו לא יופיע ברשימה של נחלת הארץ ובדגלי ישראל במדבר, משום שהוא למעשה באופן עקיף, היה הגורם לירידה למצרים, לארבעים שנות נדודים במדבר ולשבע שנים שנות של כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון.

אחר עלותו לגדולה, אולי היה יכול לבוא בעצמו לארץ כנען ולבשר לאביו שעודנו חי.

לדאוג לחלופין שגם בימי הרעב בארץ כנען לספק מזון לבני ישראל בארצם ולא לגרום לירידתם מצרימה.

לכן שמו המפורש אינו נזכר ברשימת הנחלות ולא בדגלי המדבר בדרך לארץ ישראל, אלא בצורת שמות בניו מנשה ואפרים, כדי לרמז לנו כי היה לו חלק בעובדה שירדנו מצרימה.

קטנים אנו מלדון את יוסף הצדיק. אולם אי אפשר להתעלם מכך שלכל אמירה - ולא רק לכל צעד בחיים, יש שכר ועונש.

יש, איפוא, דין ויש דיין. כך לגבי העדר שמו של משה בפרשה. כך לגבי העדר שמו של יוסף בחלוקת הארץ ובדגלי המדבר. וכן גם לגבי ציון שמו של בנימין על אבן ה"ישפה" בעבור מצות כיבוד אב.

כל אלה מוכיחים כי יש צדק בעולם, גם אם איננו תמיד רואים אותו בשעת מעשה ויש בורא לעולם.

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים