דברי תורה > חומש שמות > שמות

תל חי לתורה - פרשת שמות

ציון בדש

 הדבר הבולט בסיפור הגאולה ממצרים הואמקומו של הבית היהודי -מרכזיותה של המשפחה בעם ישראל, 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקבאיש וביתו באו' (שמות א א).

כי, כאשר אדם נוסע מיישוב קטן לכרךגדול, בדרך כלל הוא משכיח ומטמיע את כל המנהגים של העיירה הקטנה ממנה בה, ומנסהבכל כוחו להשתלב בכרך הגדול, בתרבותו, מנהגיו ובאורח חייו.

כך אנחנו עדים לתמונה הזאת, במהלךהגלויות, בתפוצות שונות ובתקופות שונות. כאשר בני ישראל מהגרים כפליטים, מחמתהמציק של הרעב בארץ כנען, הם מגיעים מצרימה לכרך הגדול. מה עוד, שיש להם אח מנהיגהמשפחה בהווה, שהוא השליט על כל ארץ מצרים, רק טבעי הדבר, שיתכחשו ללבושם, לאורחחייהם, לזקנם, לפאותיהם, לאופי השבת ולהקפדת הכשרות.

מדגישה לנו התורה ואומרת, שלא ככה היהאצלם. כי הכתוב מדגיש: '...בני ישראל הבאים מצרימה'(שם). לא שבאו, אלא באים בהווה, הם מרגישים כל הזמן כמו גרים - שזה עתה באים מצרימה, כמו מהגרים,שמחוסר ברירה, בזה הרגע -באים מצרימה.

'את יעקב' - צמודים באו , יחד עם אביהם, עם מורשתישראל סבא.

'איש וביתו - באו' - לא רק את בני משפחתם הביאו אתם (בסךהכל שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה), אלא כל אחד הביא את הבית שלו - הבית היהודי, את השולחן הטהור שלהכשרות, את המעיין הטהור של טהרת המשפחה. כל אחד הביא אתו את הבית.

כך היה בירידתם מצרימה, וכך היהביציאתם ממנה -בגאולתם. כפי שלמדנו: בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים: א. על שלאשינו שמם -'ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'; ב. על שלא שינו אתלבושם; ג. על שלא שינו את לשונם; ד. בשכר נשים צדקניות שהיו באותודור (סוטהיא ב).

פועל יוצא מזה, ששמרו על המסגרתהייחודית של הבית היהודי. ואכן מסגרת זו שמרה עליהם מכל משמר, גם בתנאים של גלות - בגיאותה, בימי שלטון יוסף, וגם בימיגלות -בשפלותה, כאשר העבידו מצרים את בני ישראל בפרך (וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומרובלבנים), לאורך כל הזמן נשארה המשפחה והתקיימה כבית יהודי לכל דבר.

מגדלור בכל הספור הזה, הן שתיהמיילדות, בהן אנו פוגשים בראשיתה של הפרשה - שפרה ופועה, הלוא הן יוכבד ומרים, אמוואחותו של משה רבנו.

מלך מצרים, אשר לא ידע את יוסף או לארצה לדעת, מטיל עליהן את הגזירה הנוראה - 'בילדכן את העבריות וראיתן עלהאבנים, אם בן הוא -והמיתן אתו, ואם בת היא-וחיה'(שמות א טז).זוהי,איפוא, הסלקציה הראשונה ביהודים בדברי ימות עולם.

מה כתוב אחר כך?

'ותיראן המילדות את האלקים, ולאעשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים. ותחיין את הילדים' (שם יז).

והקב'ה גמל להן כשכר - 'ויעש להם בתים': בתיכהונה, בתי לוייה ובתי מלכות.

כל אשר יצא מיוכבד - אהרן ומשה, וממרים - חור ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.כל הצאצאים הנפלאים האלה, בזכות מסירות נפשן של המיילדות העבריות.

הסכנה המרחפת על המשפחה היהודית, לאסרה מעמנו והיא קיימת ומרחפת גם היום הזה.

התופעה שאנו עדים לאחרונה, היא תופעהמזעזעת ביותר, של נסיונות מכיוונים שונים, לקעקע את חומת המשפחה היהודית, את נושאהנישואין בישראל -כדת משה וישראל, את נושא הילודה שבו הצטיינו במצרים, שבני ישראל פרו וישרצו וירבוויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. משבעים נפש, שירדו אבותינו מצרימה, הגיעו לששיםריבוא גברים לבד מטף.

הנסיונות לקעקע את חומת המשפחה והןלפגוע בילודה בישראל, מאיימים על עצם קיומנו - חלילה. גם בחו'ל, הדבר עוד יותרקטסטרופלי. הטמיעה, ההתבוללות, נשואי התערובת ומיעוט הילודה, פגעו בעם היהודי יותרמכל צורר אחר.

הדמויות של שפרה ופועה - יוכבד ומרים, חייבות להאיר את עינינובנושא של הבית היהודי והילודה במשפחה, הן בארץ והן מחוצה לה.

 

 

 

 

 

 

 


הדו־שיח בפרשה זו, בין הקב'ה למשה,בנושא שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים, מעניין ביותר. מעבר לקביעת חז'ל,שמרוב ענותנותו, סרב משה לקבל את השליחות ואת המנהיגות, מצאו חז'ל פרושיםנוספים והסברים מאלפים לשיחה זו.

בפרק ד' פסוק יג אומר משה לקב'ה:'בי ה', שלח נא ביד תשלח.' רבונו של עולם! אומר משה, בי אתה רוצה לגאולבניו של אברהם, אשר עשה אותך אדון על כל בריותיך?! משה אומר 'בי ה'', מיעשה אותך אדון על כל העולם?

אברהם אבינו, שהיה הראשון להכיר בבוראוולהפיץ בכל העולם את האמונה בך.

זרעו של אברהם עומד לפני גאולה ואתהשולח אותי כדי להוציאם ממצרים?

לכאורה מה הקשר?

וכי בגלל שמשה רבנו לא רצה להישלח הואצריך להיתלות בעובדה, שאברהם הוא שעשה אותו אדון בעולם?!

מה הקשר בין הדברים?

ברם, כך שם המדרש את הדברים בפיו שלמשה רבנו.

מי קרוב יותר לאדם, בן אחיו או בן בנו?

הוה אומר, בן בנו! נכד! הוא הרבה יותרקרוב מבחינה רגשית מאשר אחיין. בן אח או בן אחות, עם כל הקרבה של דוד, זה לא סבא.כי נכד אינו אחיין.

אם ככה, אומר משה רבינו: כאשר בן אחיושל אברהם - לוט,היה בצרה בסדום, ערב המהפכה, את מי שלחת להצילו, בזכותו של אברהם אבינו?

'ויבאו שני המלאכים סדומה בערבולוט ישב בשער סדום' (בראשיתיט א).

מלאך אחד להפוך את סדום ועמורה ומלאךשני - הוארפאל, נשלח להציל את לוט. כדי להציל את בן אחיו של אברהם - אומר משה, אתה שולח מלאך. וכאןמשנמצאים בני בניו של אברהם בצרה במצרים, לא מצאת את מי לשלוח רק אותי?! רועה הצאןשל יתרו כהן מדין?!

מי אני? מה אני בסך הכל? 'שלח נאביד תשלח!' (שמות ד יג).

שלח, איפוא, את מי שאתה רגיל לשלוח!מלאכים אתה רגיל לשלוח!

ברם, יש פרוש נוסף ומעניין לא פחות.

כך מתורגם הפסוק שפתחנו בו בתרגוםיונתן בן עוזיאל, אשר נכתב כל כולו ברוח הקודש:

'בבעו ה', שלח ביד מן דכשרלמשלח.' ובפרוש לתרגום יונתן: 'שלח ביד פינחס שראוי להשלח באחרית הימים(לימות המשיח). כי לפי הזוהר הקדוש פינחס הוא אליהו, אשר יבוא לבשר הגאולה לפני 'בואיום ה' הגדול והנורא' (מלאכיג כג).

במלים אחרות - אומר משה רבינו: 'למה בחרת לשלוחאותי לגאול גאולה זמנית? שלח נא, איפוא, ביד פינחס - והוא אליהו, וזו תהיה כבר גאולהשלמה!'

 

 

 

'ויקםמלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף' (שמותא ח).

יש ויכוח בגמרא בין רב לשמואל, אם אכןזה מלך חדש או אותו מלך שהיה בימי יוסף, אלא שנתחדשו גזירותיו.

אולם, אין ויכוח, שלסיפא של הפסוק ישמשמעות אחת:

'אשר לא ידע את יוסף',כלומר, היה כפוי טובה ולא רצה לזכור את כל מה שיוסף הטיב עם מצרים. כלומר, יוסףאכן הציל את מצרים מחרפת רעב והביא אותה לידי כך שהיתה המעצמה העשירה ביותר בעולם,אשר אליה נהרו מכל קצות תבל כדי לשבור אוכל, אולם עתה, נשכח כל הטוב הזה, וגזירותאיומות נוחתות על בני ישראל, כולל על צאצאיו של יוסף. זוהי המשמעות הברורה שלהפסוק, המראה לנו לאן כפיות טובה יכולה להוביל.

אילו פרעה זה, היה מכיר טובה ליוסף,יתכן שפני ההסטוריה היו משתנים ולא היתה מצרים יורדת לאבדון, ובניה וחייליה לא היוטובעים בסופו של דבר במימי ים סוף.

יש משמעות נוספת רעיונית - מוסרית במלים 'אשר לא ידע אתיוסף', ע'פ השלכה אמונתית חזקה מאוד.

ישנו פסוק מקביל בספר משלי בעל משמעותאמונתית חזקה מאוד:

'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה'היא תקום' (משלי יט כא).
לאחרהצלתו של משה התינוק מן היאור, מוסרת אותו - לא אחרת, מאשר בת פרעה אל אמו של הילדלפי עצתה של אחותו, כדי להניקו, ומיד אחר כך:

'ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה,ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה...' (שמותב י).

עד ל'ויגדל משה ויצא אל אחיו,וירא בסבלותם...' (שם ב יא).

הדבר מדהים ומפליא מאין כמוהו. היכןגדל מושיעם של ישראל?

הרי זה מוסר השכל שאין דומה לו!

כל הגזירה של 'כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו' (שםא כב), יצאה מאת פרעה, כי איצטגניניו אמרו לו:

עתיד להוולד ילד לבני ישראל והוא יהיהמושיעם. לכן, עליך לעשות הכל כדי למנוע את הישועה הזאת.

שואל פרעה את חכמיו: במה הוא ילקה? אואם תרצו: כיצד אוכל להתגבר עליו? והם עונים לו כי הוא עתיד ללקות במים.

הכוונה האמיתית היתה למי מריבה, שבעניןזה משה נענש במדבר. אולם, כאשר פרעה שומע שהוא עתיד ללקות במים, מיד הוא מחליטוגוזר 'כל הבן הילוד -היאורה תשליכוהו!'

כך לפחות הוא חושב. שהרי ממילא המושיעאשר יוולד לא יושיע, כי יצטרכו להטביע אותו ביאור.

אונקלוס מוסיף שם 'כל ברא דיתילידליהודאי', דהיינו דוקא בן שיוולד ליהודים, היאורה תשליכוהו.

אכן, באוירה כזאת, יוצא משה רבנו לאוירהעולם.

ומי מציל ומטפח ומגדל אותו?

לא אחר מאשר פרעה מלך מצרים ובני ביתו!

וכי לא היתה דרך אחרת להציל את משה?הרי הרבה ילדים אחרים ניצלו גם בדרך זו או אחרת!

אלא רצה הקב'ה ללמד את פרעה לקח - והוא: 'רבות מחשבות בלב איש,ועצת ה' היא תקום'!.

פרעה - עם כל הכח שלו, עם היותו ראש מעצמת־על,היכול הוא להכתיב תנאים?!

האם הוא יכול לגזור גזירות?!

'אין חכמה ואין תבונה ואין עצהלנגד ה'' (משלי כא ל).

הוא רוצה שילקה מושיעם של ישראל במים.הסוף הוא, ששמים אותו בתיבה על שפת היאור, ואינו טובע.

ומי מציל אותו?

לא אחרת, מאשר בת פרעה בכבודה ובעצמה.

ולאן היא מביאה אותו לגדול?

אליו! אל אביה - פרעה מלך מצרים!.

ואכן, הילד הזה גדל בחסותו של פרעה, עלחשבונו, ע'י האומנות והמחנכים אשר החזיק בביתו.

מושיעם של ישראל חונך, טופח וגדלבעליל, בביתו של הגוזר כליה על ילדי העברים, והוא עתיד לבוא מאוחר יותר ולומר לו - לפרעה:

'כה אמר ה' שלח את עמיויעבדני' (שמות ז כו).

מדהים!

כי כך רצה הקב'ה. פרעה גזר עלילדי ישראל להשליכם ליאור כי פחד ממושיעם של ישראל. ודוקא הוא עצמו מגדל ומטפח אתמשה.

פרוש נוסף למלים שפתחנו בהן: 'אשרלא ידע את יוסף'.

הוא לא ידע את ההיסטוריה של יוסף.

אילו היה יודע מלך מצרים את קורותיו שליוסף, או אז היה מבין פרעה כי 'עצת ה' היא תקום'!

וכי מה היה אצל יוסף?

הוא חלם שעתיד להיות מנהיג ויבואו אחיווישתחוו לו אפיים ארצה.

ואילו הם - אחיו אמרו, שהיו לא תהיה.

בתחילה הציעו 'לכו ונהרגהו',לאחר מכן 'נשליכהו לאחד הבורות' (אמנם אין בו מים אבל נחשים ועקרבים היובו), ולבסוף נמכר לעבד לישמעאלים והגיע עד בית האסורים. אולם בסופו של דבר הכל היהבדיוק כפי שהוא חלם.

הוא היה למשנה למלך מצרים ואחיו באווהשתחוו לו אפיים ארצה.

ראובן, שמעון ויתר האחים, יכולים לתכנןמה שהם רוצים, ברם 'עצת ה' היא תקום'!

המלך הזה לא ידע את יוסף!

לכן חשב, שאם הוא יגזור גזירה להרוג אתכל ילדי ישראל, אזי יחסל אוטומטית את מושיען של ישראל. ברם, הוא לא הבין שמולהקב'ה מאומה אינו יכול לעמוד ושום גזירה אינה בת ביצוע, אם ה' אינו מעוניןשתקום ותהיה.

כי 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה'היא תקום'!.

 


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים