דברי תורה > חומש שמות > בשלח

תל חי לתורה - פרשת בשלח

ציון בדש

 'ויאמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיךוהישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו. כל המחלה אשר שמתי במצרים לאאשים עליך כי אני ה' רפאך' (שמות טו כו).

הפסוק הזה, שיש בו תכנים רבים מתחיל בכפל לשון: 'אם שמוע תשמע לקול ה'אלקיך' (שם).

אם שמוע, כלומר אם רק תחליט לשמוע, אם תרצהלשמוע - ולו כפתחו של מחט, אזי - תשמע לקול ה' אלוקיך. סופו של דבר, שלבך ייפתחכפתחו של אולם, ותהיה מוכן לקלוט עוד ועוד דברי תורה.

התנאי הראשון - כמובן, להתקרבות האדם לבוראו, היא השמיעה לקול ה'.

אם שמוע, ולו משפט, פסוק, קטע, פרק, פרשה, מלה אחת. אם שמוע - בתחילת הענין,ההמשך הוא, שאתה תסכים לשמוע לקול ה' אלקיך. הכוונה היא ללמוד תורתו.

הואיל וישנם כללים: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין). ולא המדרש עיקראלא המעשה'(אבות), הרי ההמשך המתחייב של תשמע לקולה' אלקיך - מהו? 'והישר בעיניו תעשה'!

וכאן מתחלק קיום המצוות של והישר בעיניו תעשה - לשניים!

א. 'והאזנת למצותיו'

ב. 'ושמרת כל חוקיו'.

יש הבדל בין השניים!

בשם 'מצוות' מכונים דברים שכליים, מצוות ששכלו של אדם מבין אותן,מצדיק אותן, ובשכלו - הוא מסוגל לרדת לשורש הענין ולנמקו. והאזנת למצותיו.

ראשית, אני מבקשך שתקבל עליך לשמוע לקול המצוות השכליות.

מכאן מגיעים לדרגה נוספת עליונה יותר: 'ושמרת כל חקיו'.

בשם 'חוקים' מכונים גזירותיו של מלך, למצוות שמעיות, שאין להן הסברהגיוני, כפי שמגדיר זאת ר' יהודה הלוי - בספר הכוזרי. אלה אינן מצוות שכליות,שכולנו מבינים את הסיבה וההגיון הטמון בהן. אלא, אלה מצוות שמעיות - כי אמרנו נעשהונשמע. קבלנו עלינו, איפוא, לשמוע לדבר ה', גם אם הדברים אינם ברורים ואינםנהירים לנו.

כאן כתוב: 'ושמרת כל חקיו'. בענין הזה יש הדגשה על המלה כל,כי כאן יש נטייה אצל אדם, לדחות מצוות מסויימות באומרו: זה בכלל לא נראה לי.

למשל פרה אדומה, זה דבר שהשכל שלי אינו מקבל! שעטנז, זה דבר שאיני מבין!דברים מסויימים בנושאי מאכלים, או בשר וחלב, אינם מקובלים עלי! לכן ההדגשה היא:'ושמרת כל חקיו'. זאת היא קבלת עול שמיים, מוחלטת ומושלמת.

זה מתחיל בלימוד תורה, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך, זה ממשיך ב- והאזנתלמצותיו- מצוות שכליות, וזה מגיע ל- ושמרת כל חקיו- גם המצוות השמעיות.

אזי, מהו השכר?

'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רפאך' (שם).

ישנן כאן שתי שאלות:

א. מה ההדגשה שכלהמחלות אשר היו במצרים לא אשים עליך? רק אלה שהיו במצרים לא אשים עליך, ואילומחלות אחרות, חלילה אכן אשים עליך?!

ב. הגמרא שואלת שאלהמפורסמת וידועה, כבר נאמר כל המחלה לא אשים עליך , לשם מה נחוץ, 'כי אני ה'רפאך?' אם אין מחלות מי צריך רופא?

התשובה ברורה לשתי השאלות.

על השאלה הראשונה, על המחלות שהיו במצרים, הכוונה היא, כי יש חולי, וייסורים,שנועדו לתקן, ולשפר, ולהיטיב עם האדם. כי כתוב (משלי ג יב): 'את אשר יאהב ה' - יוכיח'. ואומר (תהלים צד): 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ומתורתך תלמדנו' ובהתאםלמאמר חז'ל בענין (ברכות ה) ייסורים ממרקים עוונותיו של אדםמישראל, יסורים גורמים לו להרהורי תשובה, על יסורים כגון אלה נאמר (דברים ח ה) 'כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלקיך מיסרך'.

אבל לא כך היה במצרים. עשר המכות שנחתו על מצרים, לא באו כדי לחנך אותם. אלא,כדי לגמול להם רעה תחת רעה, על יחסם לבני ישראל.

לכן אומר הפסוק: 'כל המחלה אשר שמתי במצרים...'

כי הכל היה בשביל נקם, כדי לפגוע. מחלות כאלו שזו מטרתן - לא אשים עליך.

כי אם יבואו עליך יסורים - חלילה, יהיו רק כדי להחזירך בתשובה ולרפד את דרכךלעולם שכולו טוב.

'כי אני ה' רפאך'. ואני יודע - כרופא שלך, שגם אם מזריק פעם זריקה,וגם אם דורש ממך לעתים לבלוע גלולה מרה, הרי זה רק, כדי להיטיב את מצבך, על מנתלשפר את תנאי חייך ואיכותם.

'כי אני ה' רפאך' והרופא הטוב - אומר הרמב'ם, אינו זה שמרפאמחלה, אלא זה שמונע אותה.

כך אמר הרמב'ם לסולטן במצרים, שהוא שימש לו כרופא.

כשהמלך שאל אותו: מנין לי לדעת שאתה רופא טוב? והרי כלל לא חליתי מאז שאתהכאן! ענה לו הרמב'ם בשיא העדינות: העובדה שלא חלית, היא ההוכחה הטובה ביותרכי אני רופא מעולה. כי זה תפקידי, למנוע ממך חולי ולא להמתין עד שתחלה ורק אחר כךאחפש דרך איך לרפא את הוד מעלתו.

זאת אומר הקב'ה: מחלה שנועדה לפגוע, להרע, להעניש ולנקום - 'לאאשים עליך כי אני ה' רפאך'.

יוצא, איפוא שהרפואה המונעת היא זו שנותנת לך אורח חיים של תורה ומצוות -המונעות ממך כל חולי. זהו הרופא האמיתי, 'הרופא כל בשר והמפליא לעשות'.


תגיות:




דף הבית | אודות שפתי רננות | צור קשר כל הזכויות שמורות - לפירוט לחצו כאן
בניית אתרים